החלטה בתיק ת"א 31905/05

המשיבים הגישו תביעה כספית נגד הבנק המבקש, בה עתרו לחייבו לשלם להם סך של 157,455 ש"ח. המשיבה 1 חברה שהתמחתה בעבודות המשלבות מתכת ובניה (להלן: "החברה") נמצאת בהקפאת הליכים והסדר נושים והמשיב 2 מחזיק ב- 90% ממניותיה ומשמש בה כמנהל מיוחד מטעם הנאמנים. בתובענה נטען כי הבנק הנתבע גבה מהחברה סכומים שלא היה זכאי לגבותם ובמעשיו אלה גרם לה הפסדים ונזקים. כתב התביעה מתייחס, בחלקו הראשון, לפקדונות פק"מ, תוכניות חסכון וניירות ערך שנרכשו, כנטען, תוך הפעלת לחץ בלתי הוגן והתניית שירות בשירות, ובחלקו השני, להפסד שנגרם כתוצאה ממכירת הרכב שהיה משועבד לבנק הנתבע. לכתב התביעה צורפה חוו"ד של רו"ח א' סלומון (להלן: "חוות הדעת").

הבקשה שלפני עניינה סילוק על הסף. אולם, קודם לכן אפתח בתיאור קצר של דבר התובענה. התובענה הכספית יסודה בארבעה ראשים. האחד - הפרשי הריבית שבין תשואת הפק"מ לעלות שירותי האשראי של הבנק הנתבע, בתקופה שמיום 1.1.95 ועד 30.9.00; השני - התניית רכישת תוכנית חסכון בהמשך מתן אשראים, להם נזקקה החברה. תוכנית החסכון נוהלה בתקופה שמיום 3.5.95 ועד 30.11.99; השלישי - התניית המשך קו האשראי על ידי הבנק הנתבע ברכישת ני"ע. התקופה בה נמשכה ההתנייה כאמור לא פורטה בכתב התביעה; הרביעי - הפסד ממכירת רכב שהיה משועבד לבנק הנתבע, שסירב למכרו בספטמבר 1999 בסכום של 46,500 ש"ח ואשר נמכר בסופו של דבר בראשית שנת 2000 בסכום של 38,000 ש"ח.

על פי הנטען בכתב התביעה, ניהלה החברה חשבון אצל הבנק המבקש. במהלך שנת 1998, ובעקבות קריסת עסקיהם של שניים מלקוחותיה הגדולים, נקלעה החברה לקשיים כספיים בעטיים היא נזקקה, בין היתר, לאשראי מהבנק הנתבע. עקב ההרעה במצבה של החברה כאמור, נאלצה זו, בסופו של דבר, לפנות לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים ולהסדר נושים. המשיבים טוענים, כי במהלך תקופת הסדר הנושים נבדקו המסמכים והדו"חות שסיפק הבנק בקשר לניהול חשבון החברה אצלו וכי לאחר בדיקת המומחים לדבר, נמצא שהבנק גבה מהחברה סכומים שלא היה זכאי לגבותם וגרם לנזקים האמורים.

הבנק המבקש עותר לדחייתה של התובענה על הסף מחמת התיישנות ומפאת העדר עילה.           

התיישנות

עמדת הבנק המבקש היא כי עילות התביעה בגין תוכנית החסכון ובגין הפקדונות השקליים וני"ע שנרכשו לפני 20.10.97, התיישנו ודינן להידחות על הסף.

המשיבים טוענים בתגובתם כי הלחץ הכלכלי הלך והחמיר וחדל רק במועד הגשת הבקשה לצו הקפאת הליכים באוגוסט 1999. במועד זה פרע הבנק את תוכניות החסכון והעביר את תמורת החסכונות לחשבון העו"ש תוך הקטנת ייתרת החובה ועל כן רק ממועד זה יש להתחיל את מירוץ ההתיישנות וכי מכל מקום היות ומדובר בהפקדות חודשיות טענת ההתיישנות שעומדת למבקש, עומדת אך לגבי ההפקדות הראשונות. כן הם טוענים כי מעשי המבקש נודעו להם רק  לאחר בדיקת החשבונות שנעשתה לאחר מתן צו להקפאת ההליכים וכי מכל מקום הם היו מנועים מלהגיש את התביעה בתקופה של הקפאת ההליכים.

דיון

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח -   1958). תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות).

בסעיפים 7 ו-8 לחוק נזכרים מקרים מיוחדים שבהם נדחית תחילתה של תקופת ההתיישנות:

"7. היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה.

8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

כדי לדעת אם התיישנה התביעה, יש לבחון מתי התרחשו העובדות המקימות את עילת התביעה וזאת על פי האמור בכתב התביעה.

המועדים הרלוונטיים לענייננו:

פק"מ

בסעיפים 5.1 - 5.4 לכתב התביעה טוענים התובעים לנזק המתבטא בסכום ריבית היתר ששולמה על ידם כתוצאה מהפקדת כספים במסגרת של פק"מ (תחת הזרמתם של הכספים לכיסוי חובות החברה בחשבון העו"ש) לתקופה שמיום 1/1/95 ועד 30/9/00.

תוכניות חסכון

בסעיפים 6.1 - 6.4 לכתב התביעה טוענים התובעים לנזק המתבטא בסכום ריבית היתר ששולמה על ידם כתוצאה מהפקדת כספים לתוכנית חסכון אותה הן נאלצו לפתוח. התקופה בה נוהלה תוכנית החסכון: 3/5/95 - 30/11/99.